לפני 7 שנים. 1 ביוני 2017 בשעה 14:40
עוד יום אחד, לוהט ועצוב, משפחת נחשים מסמנת תוואי מעוקל באדמת המדבר הבודדה, מחפשת מסתור מן הגשם המשוגע וחסר הרחמים. רגל אדם לא דרכה פה, רק חיות הבר ושלמות תנועתם כגלגלי שינים במכונה משוכללת משייטים בין הדרדרים ועצי השיטה. גם בליבי לא דרכה רגל אדם, לא ידו של אדם ולא נשמתו, אני את נשמתי מכרתי לשטן. מתנהל בבטחה לעבר הקשת שבפתחו של הגהינום, זכרון אחרון של יופי, כיופייך, רגע לפני שבצעד בטוח אטבול עצמי שוב ושוב בצואה הרותחת והלבה שמתיכה שוב ושוב את נשמות האדם החוטא ולא יבוא בי שקט, לא תדע בי אהבה ולא תהיה בי מחילה.
