זהירות-פוסט ארוך לפנייך!
אזהרה זו מוקדשת לחסרי הסבלנות שבינינו
המורים שלי היו קוראים לי בובת חרסינה כי הייתי רגישה ועדינה מידי עד כדי שבירה
הם תמיד היו מתנהגים איתי בעדינות ועוטפים אותי כמו עם צמר גפן כי הם פחדו שאני אשבר
עם השנים הצמר גפן התמוסס ונעלם
וגיליתי את הטעם המר של החיים
המילה כאב מכילה את כל הסוגים
מכאב נעים
לכאב קל
לכאב מתחלף
לכאבי תופת
לכאב עד אובדן הכרה
לכאב לב
לכאב נפשי
ובעצם כל סוג של כאב שאפשר להעלות על הדעת
לכולם יש כאב משלהם וכולם מתמודדים עם זה
חלקם בגבורה ובאומץ וחלקם לא יכולים ונופלים
לפעמים אנשים עברו דברים כל כך כואבים בחיים שלהם שהם מרגישים שהם יכולים לבוא ללמד אותך מה זה כאב
(סוג האנשים שאני מתרחקת מהם כמו מאש)
לפעמים הכאב מוצדק ולפעמים אנשים פשוט אוהבים להקצין את הכאב ולחשוב שמה שיש להם זה סוף העולם אפילו שזה כלום חוץ מכאב קטן
אבל כשמגיעים לסוף העולם וחוזרים לספר בחזרה יודעים באמת שזה כאב קיצוני שהמילה כאב לפעמים לא מספיקה
המוות בא לקחת אותי כמה פעמים בחיי בין אם זה מבחירה שלי ובין אם זה מהתגלגלות של החיים
(ולא בדרך לא פגשתי את ישו או את אלוהים)
בכל מפגש עם המוות נלחמתי להישאר לפעמים מתוך הרצון שלי ולפעמים מתוך רצונם של אחרים שנלחמו עליי עד שנשארתי כאן
היום ראיתי אדם ברחוב שאין לו כלום
המבטים שלנו נפגשו במקרה והוא השפיל את מבטו למדרכה
ראיתי מבעד לכל הייאוש והחוסר תקווה את הכאב הכל כך גדול הזה
הכאב שאת רוצה לעצור את החיים ולמות כי אין דרך אחרת
ראיתי את עצמי בו
כי רק אדם שעבר כאב מהסוג הזה ידע לזהות את אותו כאב על האחר
הרגשתי רע שהבנתי שהמכונית שהייתי בתוכה לא תעצור מולו
הגעתי למשרד והנחתי את התיק הסתכלתי לרצפה וטפטפו מעיניי כמה דמעות קטנות
בכיתי כי אני יודעת בדיוק מה הוא מרגיש
ובדיוק באיזה מצב הוא נמצא
בכיתי בשבילו
רציתי לעזור לו להציל אותו ממה שהולך לקרות לו
אבל אני לא יכולה
ראיתי אדם שהחיים נלקחים ממנו בכוח ושאין לו מה לעשות בנידון
כשעוברים הרבה דברים כואבים בחיים לא הופכים חזקים יותר
זאת אשליה
כשעוברים הרבה דברים כואבים בחיים לומדים להכיל את הכאב האישי ולפעמים גם את הכאב של האחר ומתקדמים הלאה עם הכאב
זאת המציאות
אז כמו שהמורים שלי אמרו אני בובת חרסינה
אני רגישה יותר מידי
אבל אני יודעת מה זה כאב
ולמרות כל הסדקים עוד לא נשברתי