סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לאבי דאבי :)

בסופו של דבר הכול, גם הכאב הכי חד, מגיע מאהבה
לפני 3 שנים. 21 בפברואר 2021 בשעה 10:10

"בבקשה דאדי, אני מתחננת!"
אני שומע אותך, אבל אני לא רואה אותך מתחננת...

ישבתי על כורסת הטלויזיה החדשה.
עמדתי להיכנס להתקלח, כבר הייתי ערום מלמד החולצה המכופתרת הפתוחה שהייתה מונחת עלי.

חייכת אלי לרגע ועברת לפוזיציה האהובה עלי.
איך את יודעת תמיד להתחנף כשאת רוצה...

עם הטוסיק שלך גבוה באוויר, הגב המקומר והסקסי והראש שצמוד לריצפה...
התחלת לנשק את הרגליים שלי
"בבקשה דאדייייי".

בואי אלי קטנטונת שלי
"יש!"
קפצת בהתלהבות.

הושבתי אותך עלי על הצד, כשאת יושבת על הרגליים שלי ועם הרגליים מחוץ לכורסא.
חיבקתי אותך, הצמדתי את הראש שלך אלי, נישקתי את הצוואר שלך בעדינות
והתחלתי לעשות לך קיצי עדין בגב מתחת לחולצה.

"פרררררררררר"
התחלת לגרגר כמו חתול.

המשכתי עם הקיצי על כל הגב ואת היד השניה הכנסתי מתחת לתחתונים שלך ועשיתי לך קיצי בטוסיק.
"המממממממ..."
גנחת בעונג עדין.

הידיים שלך כרוכות סביבי, הפה שלך שמוט, העיניים עצומות.
גם בלי הקולר הוורוד שעל הצוואר שלך יכולתי להרגיש את ההתמסרות שלך, את הבעלות שלי עליך, את השייכות שלך אלי.

זה לא חייב לכאוב מתוקה שלי,
גם כשזה נעים, את עדיין שלי.

3>


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י