"אדוםםםםםםם"
צעקת בקול שבור וחסר אונים.
מיד עזבתי את השוט וניגשתי אליך.
את בסדר נסיכה שלי?
"אנ...אנ...אני לא יכולה יותר דדי, אני כל כך מצטערתתת"
בשניה שאמרת את המילה מצטערת, דמעות ירדו מהעיניים שלך.
לא הכאב שבר אותך...
אלא המחשבה שאת מאכזבת אותי.
בייבי שלי,
אמרתי בזמן שתפסתי את הפנים שלך בעדינות עם שתי הידיים
והרמתי את המבט כדי שנסתכל אחד לשניה בעיניים:
אין לך על מה להצטער!
זה בסדר, אני גאה בך.
אני אוהב אותך נסיכה קטנה!
התחלת לבכות אפילו יותר עכשיו.
אני רק יכול לדמיין מה עובר לך בראש...
מה שזה לא יהיה,
אני כאן בשבילך!
עמדת במרכז חדר המשחקים שלנו.
ידיים פרוסות לצדדים ומחוברות עם חבל לתקרה.
רגליים מפוסקות, וטוסיק בולט החוצה.
לרוב את עומדת בכאב יפה מאוד!
אף פעם לא השתמשת במילת הביטחון שלנו עד היום...
אבל משהו קרה שם...
התחלתי להתיר אותך.
יד ימין...
יד שמאל...
רגל ימין...
רגל שמאל...
הורדתי את הקולר...
הורדתי את מצבטי הפטמות...
הוצאתי את פלאג הזנב מהטוסיק...
וניקיתי ממך את השעווה שהתייבשה על הגוף העירום שלך.
כמעט ולא הצלחת להחזיק את עצמך...
זיהיתי כמה קשה לך.
תפסתי אותך, עזרתי לך לשכב לידי על המיטה,
וכיפתתי אותך מאחורה בעוצמה
בזמן שאני מנשק ומלטף אותך.
"דדי?"
כן נסיכה קטנה?
"אתה כועס עלי שאני נשלטת לא טובה כי אמרתי מילת ביטחון?"
אמרת בקול מתוק, חסר ביטחון ושברירי.
להיפך! מתוקה, להיפך!
אני מעריך אותך!
אני כל כך מודה לך שהעזת להגיד את המילה כשהרגשת שזה יותר מדי
ואת צריכה לעצור!
הסשנים שלנו לא צריכים לפגוע בך...
אני כאן כדי לעשות לך טוב!
ואם את צריכה לעצור, ואת צריכה חום ואהבה,
אני ת-מ-י-ד כאן בשבילך!
כל הגוף שלך התכווץ כששמעת את המילים האלו...
ופשוט לא הצלחת לעצור את הדמעות.
נסיכה?
"כהן?"
את רוצה שוקולד יפה שלי?
"כןןן"
אמרת בקול מתוק,
חצי בוכה חצי מתרגש.
קמתי להביא לך שוקולד
"לאאאאאאאא"
מה קרה?
"אל תעזוב אותי דדי!"
חחחח מתוקה קטנה :)
התכופפתי אליך, והרמתי אותך על הידיים שלי.
הלכתי איתך למטבח, לקחתי שוקולד והושבתי אותך עלי בסלון על הספה.
הדלתי טלויזיה ושמתי את התכנית שאת אוהבת,
נתתי לך את השוקולד וליטפתי אותך בעדינות.
אחרי כמה דקות הסתכלת עלי עם חיוך
"דדי?"
כן מתוקה?
"אמ...אמ...אפ...אפשר ספנקי בבקשה?"
חחח בטח אהובה שלי!
קודם נסיים את הפרק ואמשיך ללטפף אותך,
ואחר כך נמשיך לשחק מתוקה.
נ.ב.
מחפשת ליטלית כדי שהסיפורים שלי יוכלו להתבסס על מציאות ולא על דמיון
