במיטה בלילות היו לי איזה מיליון חברים בראש, פעם, לפני כל השנים האלה, לפני שהשפיות הכריחה אותי להפסיק לדבר לעצמי. והייתי שם, אולי בן 10, שכבתי לבד במיטה, לחשתי שיום אחד, יום אחד אני אראה לכל העולם מי אני. ועוד פעם אני הנהיג חבורה כמו בגן, ומתישהו תהיה לי חברה, ואני כבר לא אהיה הילד הכי קטן בכיתה. יום אחד, יום אחד לא יבחרו אותי אחרון למחניים, אני בטוח שזה יקרה.
ומאז אותם לילות השנים התגלגלו, וכל שנה שעברה לא השתפרתי, לא בספורט, לא בקוליות, לא עם הבנות ולא עם הגובה. השרירים החלשים שלי תקפו אותי מכל כיוון. הייתי חלש במכות, הייתי רץ לאט, לא הייתי מגיע לסל עם הכדור, אפילו שרירי הלסת והאצבעות היו חלשים שעד היום אני מדבר בס' והכתב שלי לא ברור.
כל שנה הייתה כמו סכין ללב, הילד הקטן שלא מצליח להגשים את החלום שלו, מנסה לשרוד, רוצה להצליח.
מי בכלל חשב על אהבה באותם ימים?
ואז זה קרה, התחלתי לנצח. פתאום רץ קצת יותר מהר, היחיד בכיתה שמתקבל לסיירת, הבחורה הכי יפה מהחבורה החדשה רוצה אותי, חניכים מקשיבים לדברים שלי, שנה באה שנה חולפת, לקח הרבה מאוד שנים עד שהבנתי, לקח הרבה שנים שקיבלת את זה שהשגתי, השגתי את החלומות של הילד הקטן לבד במיטה שלו.
אבל אז זה הפתיעה אותי, אני לא מאושר.
אז במקום לחפש סיבה חיפשתי כאב, בצלילה חופשית ובטיפוס הרים, עם מישהי שרק הכרתי ואחת שלא הפסיקה להכאיב. והעניין עם כאב, שאין לו גבול, והרגשתי שאני חייב לעצור את ההתדרדרות הזאת, לשמור על השפיות שלי.
אז הפסקתי לראות פורנו, וניסיתי להתנזר מהנאה מכאב, מצאתי בת זוג עם הסקס הכי יבש שיכולתי למצוא. והרגשתי לראשונה שאני עושה אהבה. לראשונה הרגשתי שאני עם מישהי אחרת במיטה, עוד בן אדם, שהוא לא אני, התרכזתי בה ולא בכמה נעים לי בבולבולון. אבל העניין עם היצר, שאי אפשר לעצור אותו, עברה שנה והתחרפנתי. אני זוכר את עצמי יושב לבד בבית, לא רואה פורנו, מתחנן לעולם שיביא לי מציצה. זה כל מה שרציתי, זה הכל, רק רציתי להרגיש את הרגע הזה שהחום עוטף אותך הרטיבות מחליקה עליך וכל הגוף נכנס לצמרמורות. כמה אפשר להיות נזיר כמה???
והמחשבה חלחלה למציאות והרגשתי כאילו מישהו חונק אותי, לא יכולתי לחשוב לא יכולתי לתפקד. ובסוף נפרדנו כי לא יכולתי לדבר איתה על מה שאני רוצה כל כך. ככה זרע של מחשבה משתלט על הכל.
עברו שנתיים, אני יושב מול המחשב. חושב על כל מה שעברתי, על הילד הקטן שרוצה להראות לכולם שהוא שווה, על הילד הגדול שמבין שבהצלחה אין ערך, גם לא בכאב ואפילו לא בסקס. רק בלחיות, בלאהוב, בלראות אנשים אחרים, להתעניין ולתת.