"הם מצאו את הארנבת בלי חיים, גופתה הייתה מפורקת לחמש ובמרכז בטנה צלב תקוע. החרגול השועל היונה והפיל, היו במעגל מסביב לגופה המרוטשת וסתמו את הפה. שקט רועש באוויר, אווירה קש..."
- למה זרקת את זה? דווקא הייתה לזה התחלה טובה.
- לא, לא, לא, זה גרוע אני צריך לכתוב יותר טוב.
- למה אתה תמיד קשה עם עצמך? היא אוהבת מתח, סיפורי רצח כאלה, זה בול בשבילה.
- אתה מוכן לסתום את הפה, היא בחיים לא תהיה מוכנה לשכב איתי אחרי סיפור כזה גרוע.
- תגיד לי השתגעת? מה אתה אומר לי לסתום את הפה.
- אני השתגעתי? זה אתה שמדבר לעצמך.
- תן לי רגע אני אראה לך איך לגרום לה להתפשט.
"זאת הייתה שקיעת שמש של תחילת הקיץ, השמש צהובה והטיילת הייתה מפוצצת אנשים. חלקם בטלפונים, חלקם בזוגות, כל אחד חולק את השקיעה בדרכו שלו. טסתי בין האנשים על הסקייטבורד, נהנה מהשקיעה ומהרוח הקרירה. אבל אז היא עמדה שם, עיניים קטנות שנוצצות בצבע השמיים מהשקיעה, גוף ישר מלא ביטחון, היא לא הסתכלה עלי אפילו לרג..."
- זה אולי הקטע הכי קיטש שקראתי בחיים שלי.
- דווקא חשבתי שזה חמוד.
- תן לי רגע אני חייב ללכת להקיא.
- אתם שניכם ילדים תאמינו לי, תנו לי להראות לכם איך כותבים.
"זה היה חמש דקות לפני שיצאנו מעזה, ואז זה התחיל. יריות מכל כיוון, שניים חטפו ישר, המ"פ היה אחד מהם. כל הפלוגה התחילה לברוח בלי סדר לכיוון הגבול, לקחתי פיקוד. בשיא ההסתערות מחשבה עברה בראשי, לפחות 100 לוחמים מאחורי, אש טסה לכיווננו, ואתם יודעים על מה חשבתי? בדיוק, חשבתי עליה. השיער החלק שלא אוהב ספרים, הנמשים שמפחדים מהמצלמה, הטוסיק ש..."
- אתה אידיוט, אתה אידיוט ואתה אידיוט. תאמינו לי אתם לא מבינים שום דבר בנשים.
- הופה מי הגיע.
- גיבור גדול אה.
- נו בוא נראה מה אתה שווה.
- בוא אני אראה לכם ילדים.
"היא הייתה על המיטה ולא הפסיקה לבכות, היא יכלה להרגיש יד דמיונית מנסה להרגיע אותה וזה רק גרם לה לבכות יותר. הריח של הבושם, הצלילים של השיר, הטעם של הזיעה, והמגע הזה שאי אפשר להרגיש אותו. אז היא בכתה, כי כבר אין מה לעשות יותר, נגמרו לה הכוחות, וכדי לבכות כבר לא צריך כוח, כדי לבכות רק צריך להיות כל כך חלש שאתה לא יכול לעצור את הדמעות."
- הנה רואים ילדים, נשלח לה את הקטע הזה ואין מצב שהיא לא משחררת לנו.
- אחי, רק תזהר לא לשלוח לה הכל! שלא תחשוב שאנחנו משוגעים.
