כותב את המילים ומתרכז בתנועות האצבעות שלי על המקלדת. זה די מדהים קצת כמו פסנתרן שלא חושב יותר מידי זה פשוט קורה כמו ריקוד של האצבעות על המקלדת הן עושות מה שמתחשק להן. בין המחשבות שיש לי בראש ישר לאצבעות אני כותב וכותב וכותב.
יש בזה יופי.
אז אבא גוסס, אין לי דרך אחרך להביא את זה במילים, אבא גוסס כי החיים הם רעים. ומתישהו זה יגמר, נעמוד בבית הקברות, מעל הקבר שלו, אחרי תקופה ארוכה של מלחמה בכאב, תקופה ארוכה מאוד, הוא יעבור כמובן קודם טיפולים קשים, טיפולים קשים מאוד, אני מסתכל עליו ומבין שהרע עוד לפניי.
ומה איתי, כמה סקס בן אדם מסוגל לעשות? האף כבר שורף לי, היום יום נדוש לי, לאט לי, יודע שעוד שורה קטנה ואני אהיה בסדר, אבל נלחם בזה. זה לא הפיתרון לכלום, לכלום, זה סתם ממריץ, ממריץ חזק ושווה אחושרמוטה.
ובסוף נמות, בסוף כולם מתים אני חושב, לאט לאט, בקצב שלהם.
עוד שורה ועוד משקה.
ההופעה עוד כמה ימים, מקווה שיהיה בסדר, אני הרבה יותר רגוע ממה שאני אמור להיות, זה הבעיה שאתה כזה מוכשר, אתה מבין שאתה תצא מהבעיה הזאת בסבבה. נעמוד ונעשה שמח, כי כולם מתים לבד בסוף. כי כולם מתים לבד בסוף. כי כולם מתים לבד בסוף.
