לפני 6 שנים. 13 ביולי 2018 בשעה 13:45
בהתחלה
אני מביא את עצמי ומראה שאני בנאדם.
כזה שתוכלי לדבר איתו,
להיפתח בפניו,
לסמוך עליו,
להאמין בו.
אבל לפעמים אני טועה.
את מבינה, שולט בעיניי הוא לא מישהו שצריך לכבוש אותך
אלא מי שייתן לך להיכנע.
הרי שנינו יודעים שזה מה שאת מחפשת.
את רוצה להוריד מעליך את השריון וההגנות;
לפרק את החומות שלך, גם אם לכמה רגעים;
לשלוח את השומרים לחדריהם;
ולהשאר מולי
רק את
כמו שאת
עם השריטות והפגמים.
חשופה.
אז בהתחלה אני מראה לך אותי
זה שישמור עליך כשתהיי קטנה
זה שיגן עליך כשתהיי חסרת הגנה
זה שיחזיר אותך שלמה בסוף המסע.
את הצדדים האפלים שלי אני שומר לרגעים שאחרי.
אז את כבר יודעת שאת יכולה לתת לי את עצמך
ולהיות בטוחה שגם כשאני לא מחייך
גם כשמכאיב
גם כשאני רע, לא סופר אותך
ורק משתמש בך
את מוגנת ואהובה.
אבל לפעמים אני טועה,
כי את מחפשת לראות מיד בהתחלה בנזונה.
בנאדם מתפרש אצלך כחולשה.
