כשזה צריך לצאת, זה צריך לצאת

כל כך הרבה מחשבות מתרוצצות לי בראש

המלים מסרבות לצאת וכשאני דוחקת אותן החוצה הן יוצאות בבליל לא מובן.

כ"כ מפתה ההרגל הזה של לקחת את כל האשמה עליי, ליצור תירוצים, תסריטים שלפיהם הוא לא יוצא כ"כ רע כמו שזה באמת. 

והעלבונות לא מאחרים לבוא: פאטתית, עלובת נפש, מה יש לך שאת מרשה שיתנהגו אלייך ככה. בעצם לא שיתנהגו, 

שיתנהג! רק אחד מצליח להוציא אותך כ"כ קטנה ואפסית.

ואם את לא מכבדת את עצמך, למה שהוא יכבד אותך ויתפוס אותך ואת ה"איומים" שלך ברצינות.

בא לי לשבור את הכלים. או את עצמי. 

מתישהו יהיו לי כוחות לשבור את מעגל הקסמים המקולל הזה.