לפני 8 שנים. 30 באפריל 2016 בשעה 14:10
לפני שלוש שנים בערך, באחת מההתנתקויות הדי קבועות שלנו, כתבתי לו פוסט יפה (בעיניי לפחות) על כמה שהחיים שלו עצובים יותר כשאני לא חלק מהם.
אתמול בדפדוף בארכיון שלי נתקלתי בו שוב וחשבתי להעלות אותו כי הוא שוב מתאים אבל תוך כדי קריאה נפל לי אסימון בגודל של מכתש.
החיים שלו לא עצובים יותר בלעדיי, אלה רק החיים שלי שעצובים וחסרים יותר. אני רק רוצה שהוא ירגיש כמוני, לדעת שאני יקרה לו כמו שהוא יקר לי אבל לא תמיד מחשבה בוראת מציאות.
עצוב (לי) אבל זה מה יש.
