כשזה צריך לצאת, זה צריך לצאת

אני שואלת אותך שאלות, לא ברומו של עולם, שאלות טפשיות, סומכת עליך בעיניים עצומות, כי זה אתה, ואתה אף פעם לא משקר, אומר לי את  האמת בפנים גם כשהיא כואבת, במיוחד כשהיא כואבת. 

אבל אתה שוכח עם מי יש לך עסק לפעמים, או שפשוט שוכח כמה הזיכרון שלי פסיכי, במיוחד כשזה קשור אליך. הכי מפגר זה להיתפס בשקר כ"כ מטופש, על דבר כ"כ לא משמעותי. 

זה גורם לי לחשוב שכל מה שהיה בינינו הוא שקר. 

וזה כואב. מאוד.