מעבר להרי החושך

כבר בכיתי את השיר הזה

נראה לי שאפילו הבאתי לכם אותו פה

כמה שבכיתי אותו...

ומאז עוד בכיתי בערך מאה אלף שירים

אבל אני שוב חוזרת לשיר הזה. 

הפעם גם בוכה קצת על האיש שלי. על זה שמישהו חזק ואכזר מנסה להפריד ביניינו. על זה שהאדם שאהב אותי פעם מתהלך עכשיו בעולם כמו סמרטוט, בקושי מצליח להרים את עצמו - ובטח שלא לאהוב... 

בוכה על העיוורון שלו. שהוא אפילו לא רואה... 

עדיין בא לי שהוא גם יבכה ויכעס בשבילי. עוד לא הצלחתי להשלים עם זה שהוא לא. אבל בינתיים בוכה עד כלות הסינוסים בשביל שנינו. 

ואת ידעת כי ליל וגם לא נע עלה

ורק נפשי קושבת וחולה.

ורק עלי ביכייך כמו דורס עולה

ורק אותי בחר לו לאכלה.

כי יש אחרד פיתאום וכמו אובד אלך

ופחד הסומים עלי עובר,

עת מארבע רוחות קורא אלי קולך,

כנער המטעה את העיוור