לפני 3 שנים. 7 באוקטובר 2020 בשעה 3:08
אמנם אני עובדת בי-ם, אבל בגלל אילוצי תחבורה ציבורית ואילוצים אחרים, כל יום שאני חוזרת מהעבודה אני מריחה ריח של ים. רוח נעימה של אחר הצהריים סתווי (כי בשיא הקיץ הלחות זוועה) מביאה ריח חזק של חול ומלח. ריח של ים.
כבר כתבתי פה, היחסים שלי עם הים מורכבים. אולי כי הים עצמו הוא כזה מורכב. או אולי כי הים הוא מראה ואני המורכבת... אולי גם וגם. ואולי אף פעם לא אדע...
אבל בסוף כל יום שבו עשרות אנשים משתעלים עלי, אני חוזרת ומריחה את הים. ויודעת שיש לי חוש ריח, ושאני כבר רוצה ללכת לחוף, להריח ולהסתכל לאינסוף.
חיפשתי לי שיר ים שאולי ישקף קצת סערה ודמעות. אולי הייתי צריכה למצוא לחן לספר יונה כדי שזה ירגיש קצת יותר מדוייק 🙈
אבל לא מצאתי כזה שיר ביוטיוב.
אז בחרתי שיר קצת אחר, פנטזיית ים מתוקה. כי הים הוא גם כזה...
ודמי יתנפץ אל הדופק
