לפני 4 שנים. 12 בנובמבר 2020 בשעה 19:38
פתאום עלתה לי תובנה.
על מילים ואיך שאני מגדירה לי אותן.
אני קצת מזוכיסטית. לפעמים אני נהנית להכאיב לעצמי בכל מיני דרכים.
ואולי לפעמים אני אפילו קצת רוצה איזה שולט שיקח את הכאב שלי לידיים שלו...
אבל אני לא רוצה שהוא יהיה סאדיסט.
רוצה שהוא יהנה מהתהליך שיעבור עלי, רוצה שיהנה מלהוביל את זה... שיהנה מזה שטוב לי גם אם זה מוזר.
אבל לא רוצה שהוא יהנה מהכאב שלי.
לא רוצה מישהו שנהנה מעצם הלהכאיב, בלי לראות את מי שכואב מולו. רוצה שהכאב יהיה מדוייק בשבילי, ולא רק משהו להנאתו.
היום פגשתי אדם סאדיסט. לא שולט, לא דום, לא מוביל, פשוט סאדיסט.
