לפני 3 שנים. 27 בדצמבר 2020 בשעה 11:46
זה כל כך מבלבל. רגע הוא רומס אותי לגמרי. שוכח ממני לטובת אביו. ורגע נחמד ומתקרב ומכין לי שתיה ודואג...
ואני נמאס לי ממלחמות.
כל כך עייפה.
בא לי ליפול לתוך הזרועות המושטות האלה. למרות שהן חלשות ולא יחזיקו אותי ולא יהססו לזרוק אותי במקרה שיהיה להן כבד...
הן מושטות עכשיו.
וזה במקום מלחמה.
ולמי יש כח למלחמות מיותרות.
אז מה אם אתמול לא היה אכפת לו לעשות לי כל כך רע. אז מה אם הוא לא יודע להגן עלי. אז מה אם הוא אפילו לא חושב שזה התפקיד שלך...
אני כל כך עייפה. וגם ככה נופלת...