מעבר להרי החושך

צריך להתרחק.

וזה כנראה לטובתי. 

הלהתרחק הזה.

ה-להיעלם... כמה שפחות להיות, זה יותר טוב.

זאת חוויה מטלטלת. מערערת.
כי הוא זה שעודד אותי להיות.
לתת לעצמי מקום, להאמין שמגיע לי.
הוא נכנס לי ללב בלי שהרגשתי.
פשוט היה שם. מהר וחזק.
אולי גם הוא לא שם לב כמה הוא מילא אותי. כמה הוא זקף את קומתי. כמה הייתי קמלה לפני שהגיע. כמה אני נובלת עכשיו.

כמה פשוט הייתי בזכותו
וכמה החוויה הזאת של להיעלם ממנו, היא פשוט להיעלם גם מעצמי.