לפני 3 שנים. 29 במרץ 2021 בשעה 19:08
גרמת לי לרצות שוב לחיות, אבל לחיות באמת, ואז נעלמת.
נבהלת ממני? נגעלת? הייתי סוערת מדי? תלותית? כואבת?
איזה חיים חשבת שיהיו לי, אחרי שנתת לי לרגע לטעום מהם חיים אמיתיים ואז לדעת שלא?
חיים של געגוע? כיסופים? כאב?
ועכשיו, במה אני אוכל להתנחם אחרי שהרחתי משהו אחר כל כך?
זוכר את הסיפור של רבי נחמן ששלחתי לך, על היין ההונגרי? אני לא יודעת אם הייתי רוצה להתחלף עם המשרת ההוא שטעם. האחד שלא יטעו אותו עוד לעולם. הוא כבר לא ייהנה יותר מיין פשוט ורגיל. ואולי לעולם לא יטעם או יריח שוב יין הונגרי.
