ופתאום לא רוצה אף אחד.
לא רוצה לאהוב.
לא רוצה לכאוב.
הראית לי כמה כח נותנים חום ואהבה, כמה עוצמה יש לזה, אבל עצם הידיעה הזאת מביאה רק כאב. כי מה זה עוזר לי לדעת אם לעולם לא יהיה לי. ולא יהיה לי. ואם יהיה, אין סיכוי שזה יהיה חזק ועוצמתי כמו איתך...
כל מי שהתקרבת אליה גמרה ככה? מרוסקת, מבולבלת, משותקת, כמהה...
אני לא מקנאה בך.
כי גם אתה בטח טיפ טיפה זקוק לקשר. רוב בני האדם זקוקים לזה. ולא אשמתך שאתה כל כך עוצמתי. ואתה כל כך אכפתי, שזה בטח כואב לך שאני (ומי יודע מי עוד ועוד יותר) ככה. ואני לא רוצה שיכאב. לא לך, לא מגיע לך כאב... אני כואבת מספיק בשביל שנינו. מותר בכלל להגיד 'שנינו'?
אמרו שאי אפשר לאהוב אנשים כמוני. אלה שזקוקים כל כך... שזה יותר מדי. שזה גורם לאנשים לקרוס. או לא להתקרב מראש. אבל אתה התקרבת. גם אתה קרסת ופשוט לא רצית שאראה? אמרתי לך פעם שאני חור שחור?
אז שנינו חזקים.
רק שהכח שלי הרסני, ושלך דווקא בונה.
את שאר הדברים שיש לי להגיד אני אשלח לך באישי. עוד מרשה לעצמי.
רק שמור על עצמך. גם בשבילי.
