לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מעבר להרי החושך

לפני שנתיים. 14 במאי 2021 בשעה 8:23

זה אולי מוזר, אבל פה, בבועה הקטנה שאני גרה בה, אני לא מרגישה מתיחות מיוחדת בזמן האחרון. זאת אומרת כבר חודש יש איזו תסיסה... אבל אף פעם לא היה פה באמת שקט. 

אבל קוראת חדשות. או לא קוראת ואז מתייסרת שלא קראתי. או שקוראת ומתחרטת כי דואגת. וזאת מן מערבולת כזאת. 

 

אבל החלק המוזר באמת זה שלפעמים הלחץ הכללי הזה עושה לי טוב. לא יודעת למה. אולי זה כי פתאום עכשיו כולם ככה, ולא רק אני. אולי כי יש טוב ורע ברור (לא אמרתי טובים ורעים. אבל ברור שרע זאת אלימות וטוב זה ההפך). כאילו המצב הזה נותן עם הכאוס שלו גם איזו בהירות. אולי זאת סתם היציאה מהשיגרה. אולי כי מזוכיסטית אז 🤦🏻‍♀️

 

 

 

לא יודעת. לא ברור. אבל זה מזכיר לי שוב כמה מוזרה אני. 🤷🏻‍♀️

 

 

ותשמרו על עצמכם

השוקע - גם אני ככה, זה מרגיש סוריאליסטי, החיים שלנו מתנהלים רגיל ואז פתאום אזעקה
לפני שנתיים
מבולבלת88{נשואה} - אין אצלנו אזעקות.
לפני שנתיים
spankindan​(שולט) - זו בכלל לא מוזרות, זה בלבול, שזה כמובן שמך הכלובאי :). למעשה, הרבה פעמים כשיש לחץ על הכלל, יש פרטים שמרגישים טוב יותר.
זאת משום שהמוח עוסק יותר בחרדה והדאגה הכללית - מאשר זו הפרטית.
ומה לעשות, הפרטית קרובה אלינו יותר וכואבת לנו יותר, כפי שאמר רבא (מסכת סנהדרין) "אדם קרוב אצל עצמו".
לפני שנתיים
מבולבלת88{נשואה} - או כמו ששלום חנוך אמר "בתוך עצמו הוא גר"
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י