עם סגולה
בתחילת הקורס חובשים הסבירו לנו שאחרי הקורס אין דרך חזרה. ברגע שבלעתם את הגלולה האדומה... סליחה. מרגע שיש לכם את הידע, יש לכם גם את החובה המוסרית (וגם החוקית אגב) לטפל.
אבא שלי לא רב. לא פורמלית בכולופן, אבל סביר שרובכם הייתם קוראים לו ככה אם הייתם פוגשים בו. גם אם אתם דתיים. הוא קצת כמו הר"מ שלכם בישיבה התיכונית, שאין לו סמיכה אבל...
בכולופן, בדיוק על הקטע למעלה היה השיעור שלו בליל שבועות. על היותנו העם הנבחר.
זה לא שאנחנו גיזענים. זה לא שאנחנו מתנשאים, ולמען האמת... לא באמת שאלו אותנו. נולדנו כאלה. וזה יכול להיות מעצבן.
חוזרת רגע לגלולה האדומה. או לכחולה.
מטריקס, סרט פופולרי לפעולות בבני עקיבא בזמנו (יחד עם החתירה לאמת של המופע של טרומן 😅).
הוא לא לגמרי בחר להיות ה"נבחר" או ה"אחד". הבחירה היחידה שלו היתה אם לעשות עם זה משהו.
ואם הוא היה בוחר להתעלם ולשכוח?, באמת היה זוכה לשקט? או שייתכן ואנשים שידעו שבכוחו להציל את העולם היו מנסים למשוך אותו שוב אל הסיפור?
אנחנו כעם מחפשים את עצמנו. מן גיל התבגרות כזה שנמשך ונמשך... ואנחנו כאלה וגם כאלה. ואנחנו שונים עם המון פנים, וטוב שכך.
אבל אנחנו גם עם נבחר. וגם אם הם לא מודים בזה בקול, יש לעולם ציפיות ממנו. ולא בטוחה שיש לנו איך לברוח מהעסק. וגם אם ננסה, בתת מודע העולם כנראה מצפה ממנו למשהו אחר. מכולנו. גם מאלה שלא רוצים להרגיש קשורים, אבל מה לעשות, נעבך, נולדו יהודים.
