בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מעבר להרי החושך

לפני שנתיים. 19 במאי 2021 בשעה 15:33

אני כמו תינוקת.
אמרו לנו שכשתינוק לא רואה את אמא, מבחינתו היא לא קיימת.

וזאת חוויה מטלטלת כשאמא הולכת.

 


אז אני קצת נתקעתי ככה.

אם לא אומרים לי ומראים לי במיליון דרכים שאוהבים אותי... אני אפסיק להאמין לזה. ואולי יותר גרוע, אני אפסיק לאהוב את עצמי.

 

וזה מעייף. לא אותי.
אני סתם שונאת את עצמי.
זה מעייף את מי שמנסה לאהוב אותי.

kajiri​(נשלטת) - מתחברת ממש :)
לפני שנתיים
מבולבלת88{נשואה} - נראה לי שזה קטע קצת נשי כזה. אבל לא בטוחה...
לפני שנתיים
spankindan​(שולט) - לדעתי הלא מקצועית, את לא שונאת את עצמך אלא חיה בסביבה שאינה לגמרי אוהדת. היה מאוד מפתיע אם הבטחון והדימוי העצמי של גבר או אישה שחי בסביבה כזו לא היו מתערערים.
לפני שנתיים
מבולבלת88{נשואה} - לפי מה שהבנתי מאנשי מקצוע עד שלא יהיו לי ביטחון עצמי, דימוי עצמי חיובי, ואהבה עצמית, זה לא הוגן לצפות מהסביבה להיות אוהדת.
לפני שנתיים
spankindan​(שולט) - הביצה או התרנגולת. החליפי את אנשי המקצוע.
לפני שנתיים
מבולבלת88{נשואה} - עברתי כבר כל כך הרבה... ששואלת את עצמי האם כולם באמת מטומטמים, או שיש אצלי בעיה?
לפני שנתיים
spankindan​(שולט) - הם מטומטמים
לפני שנתיים
מבולבלת88{נשואה} - כולם? זה לא יותר הגיוני שהבעיה אצלי?
לפני שנתיים
spankindan​(שולט) - לא ראית את כולם. ראית חלק קטן מ"כולם".
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י