מעבר להרי החושך

אתמול לרגע היה לי שקט. לא יודעת אם ממש שקט, אבל היה נדמה לי שכבר לא אכפת לי מכלום. שלא חסר לי כלום ולא מחפשת כלום. לא יודעת אם זה שקט או אשליה של שקט, אבל זה היה רגע רגוע. לא מתוך שלמות, גם לא ממש מתוך השלמה. מן שכחה ברוכה כזאת שכנראה לא מצליחה להחזיק אצלי הרבה זמן מעמד.
תוהה אם פעם אדע שלווה. אם יש לי סיכוי למקום קטן. למישהו שאפשר להניח עליו ראש ולהרגיש הכי בטוחה בעולם.
זה קיים אנשים כאלה?