פעם אבא שלי חזר למילואים וסיפר על חוויה משעשעת: הם הולכים כמה חבר'ה למקלחות, ופתאום אחד החברים התאדה, נעלם. סתם ככה. בלי שאמרו לו משהו, בלי להגיד כלום.
אחרי כמה דקות החבר הגיע למקלחות, כששאלו אותו מה קרה הוא הסביר שבגלל שיש לו דרגות על הכתף, הוא מקפיד לא לעבור דרך המאהל של הטירונים, כדי לא לעשות להם סתם התקף חרדה. המילואמניקים הותיקים כבר שכחו מה זה, אבל לו הספיק לפגוש טירון אחד כדי להיזכר.
אני מספרת את זה כי אני כנראה קצת נתקעתי בתור טירונית של מדא. אצלנו זה לא הדרגות על הכתף אלא הפס הכתום.
אז אתמול ניגשו אלי שני פסים כתומים ובדיעבד כנראה שהם ניסו להתחיל שיחה מנומסת, בכל זאת משימה ביחד. אז אחד מהם שאל אם אני גרה בהתנחלות מסויימת... ואני חטפתי התקף חרדה, במקום לענות התחלתי לחקור אותם למה הם שואלים? ואם הם נוסעים לכיוון? (כי למה לפרמדיק לשאול אותי איפה אני גרה אם הוא לא מציע לי טרמפ חזור?) ו... אני נבהלתי אבל כדי לנסות לשדר רוגע יצאתי מצחיקה. ממש. והם בסך הכל ניסו להיות נחמדים.
אז זהו. סמכות/דרגות/פסכתום... תבואו בעדינות, תזכרו שעצם קיומכם מלחיץ חובש/חייל פשוט.
