מעבר להרי החושך

מהמקום שלי זה נראה כאילו היקום מתחיל לקרוס אל תוך עצמו. ואני קצת נסערת וקצת צופה במתרחש בסקרנות. 

מצד שני, בורחת אל כל הסחת דעת אפשרית, כאילו גם אני שייכת לכוכב הלכת הזה. וכבר זמן מה האמנתי שאני לא.

נגמרו תשעת הימים ואפילו לא ניסיתי לשמוע שוב מוזיקה. כל כך מבולבלת שאפילו שכחתי שזה יכול לעשות טוב, ובכל מקרה יכול לגעת...

אולי עכשיו קצת פוחדת מהמוזיקה?