מעבר להרי החושך

הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב, בָּאָרֶץ:  לֹא-רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא-צָמָא לַמַּיִם--כִּי אִם-לִשְׁמֹעַ, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה. 

 וְנָעוּ מִיָּם עַד-יָם, וּמִצָּפוֹן וְעַד-מִזְרָח; יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת-דְּבַר-יְהוָה, וְלֹא יִמְצָאוּ.

מה שנורא בנבואה הזאת, ואני בספק אם לאורך הדורות אנשים הבינו אותה בכלל, זה שהארץ לכאורה מלאה בדבר ה'. בתורה. בשיעורים. מי שרוצה, יכול למצוא את דבר ה בקלי קלות. בלחיצת כפתור... 

ואני בכלל, מתנחלת.שגרה בין דוסים, בוגרי ישיבות, תלמידי חכמים ושיעורי תורה לרוב  ובכל זאת, גם אצלנו... לא מוצאת איך להרוות את הצמא הזה. הארץ מלאה תורה ואנחנו עדיין מבקשים את דבר ה ולא מוצאים. 

מה שיש, לא מרגיש אמיתי. לא מדוייק. 

רוצה את דבר ה. ישר ופשוט. 

ואני לא מוצאת אותו.