מעבר להרי החושך

יש משהו אינטימי בתפילה שלי.
ולא תמיד יש לי סבלנות להכניס לאינטימיות הזאת עוד אנשים. ואמא שלי נעלבת שאני לא שרה איתה את ההלל. ובעלי מתעקש להתפלל באמצע הסלון, ואני לא מבינה למה הוא מרשה לעצמו להסתובב ככה באמצע הסלון של ההורים שלי, זה כמו להסתובב שם בלי בגדים. ולי לא מתחשק להתפלל על ידו. רוצה להתפלל לבד. רוצה מישהו שיבין את הצורך הזה. שיבין את המקום בנפש ממנו הוא נובע.

מתגעגעת לאחד שאולי לא התפלל תפילה כמו שלי, אבל לגמרי הבין אותה...

פתקא טבא