עבדתי היום עם מוזיקה.
בבית.
הכנתי וופל בלגי למשלוחי מנות. הקפאתי.
מזמן לא שמעתי ככה מוזיקה.
בכיתי המון.
ואז נהיה שקט.
כי סיימתי ו...
פתאום היה מקום למחשבות. לזכרונות.
למה שרציתי פעם. למה שמשך אותי.
למה שאולי חלמתי בלי לדעת אתמול בלילה, כשהתעוררתי בלי סיבה עם השם שלך על השפתיים.
אני בוכה עכשיו.
בלי שירים.
והעולם הזה רע כל כך אלי.
וגם מי שאולי רוצה לעזור לא מצליח. אני לא מצליחה...
ושוב דמעות.
והסינוסים כבר כואבים.
והחיים שוב פעם סימן שאלה.
הוא מפחיד אותי הסימן שאלה הזה, עוד לא למדתי לאהוב אותו.
ואותי. אותי אי אפשר לאהוב.
ומי שאוהב לא מצליח...
הירוק היום ירוק מאוד
והאפור היום אפור מאוד
וקצת שחור ואין לובן בעיר
והנסער היום נסער מאוד
והעבר היום - עבר מאוד
קצת עתיד, ואין הווה באוויר.
ועוד לא קל לנשום, ועוד לא קל
לחשוב מול הרוח
ומאוד לא פשוט לחכות
הסערה נוגעת בריסים,
ומשתבר כל רגע לרסיסים
אך הירוק היום ירוק מאוד.
(לאה גולדברג)
