מסתובבת בירושלים היום.
בשכונות החרדיות, במרכז העיר, בקניון...
העיר נראית כמו אתר בניה. לא מפסיקה לצמוח ולהתפתח.
לכאורה גם חיי הרוח שלה פורחים.
מוזאונים, תיאטרון וישיבות לרוב.
אבל בכל זאת מתפללת שיתן כבר רוח בעצמות היבשות האלה. כי ירושלים מלאה בניינים, מלאה בתוכן, אבל חסר בה משהו.
קשה לי להגדיר מה זה המשהו הזה, כי נולדתי לתוך חסרונו, אבל בטוחה שחסר. ושהוא כנראה קשור לאהבה, כי פעם שעברה שהחרבנו את העיר הזאת זה היה בגלל חוסר באהבה.
בכל מקרה עצמות יבשות בצורת הרבה בניינים, רכבת קלה ולכאורה חיי רוח כבר יש. עכשיו צריך רק את הנס שיחייה את העיר הזאת.
סליחה ממי שמקפיד לא לשמוע בשלושת השבועות.
אחד השירים הופיע לי כפרסומת כשחיפשתי את השני.
לא. התשובה לא נמצאת לא בשיר הראשון ולא בשיר השני. אבל שניהם של ירושלים ושניהם גרמו לי לבכות. אני אוהבת את העיר הזאת.
היא עתיקה וצמאה. כמו הנשמה.
