מעבר להרי החושך

ושוב מוצאת את עצמי בין המון חיילים.
חיילים שחושבים שבגלל שהמדים שלי שונים אני יודעת יותר.

ושוב פעם מהצד הלא נכון של השוט.

רק האויב השתנה.
היה נח להילחם בקורונה.
אף אחד פה לא היה אשם. מעטים שנאו אותי וגם זה היה רק כי מבחינתם הייתי נציגה של החוק.

עכשיו שונאים אותי ואני אשמה לא חשוב עם איזה צד מזהים אותי. (בשביל שני הצדדים אני שייכת לצד השני). השנאה כואבת.

יש גם צדדים אופטימיים לתפקיד שלי. ובכל מקרה מקווה לבצע אותו במסירות ועל הצד הטוב ביותר.

יש לי עוד מלחמות. 
מיליון חזיתות במקביל. תחמושת אף פעם לא ממש היתה לי, אבל גם הדלק אוזל...