אהלן!
רק רציתי למסור שאני בחיים, ושאני חיה על פירה וגלידה.
אני מתנצלת שאני לא מגיבה לכלום, פשוט במצבי אני קצת פחות אחראית למעשי, ובכל זאת לכי תדעי מי מסתובב פה באתר... אז עדיף להתרחק.
הקודאין אחל'ה, עושה את העבודה בכיף, כשאני תחת ההשפעה שלו אני אפילו קצת מצליחה לפהק בלי להתפתל מכאבים.
חברה שלחה לי קטע של אפרים קישון, כנראה שהיא סדיסטית. אולי היא פה באתר? חיוכים גורמים לי כרגע לכאבים מטורפים...
היום הייתי אמיצה והלכתי לשבוע הספר (עם הבת שלי כי אני מזוכיסטית) כנראה שבהשפעת ה"קוד-אקמול" נגשתי לדוכן של ספרית פועלים - הקיבוץ המאוחד ושאלתי אם יש את "סיפורה של o"? (משהי מקסימה מפה המליצה לי על זה). הבן אדם בדוכן לא התעלף, ואפילו חייך, ואמר שאם אני רוצה הוא יזמין וזה יגיע מחר...
וכמובן הוא שאל מה לי ולספר הזה. הייתי צריכה לשאול אותו למה הוא מכיר את הספר הזה לעזעזאל. הוא נראה ילד טוב ירושלים... אבל לא שאלתי. הגברת שאיתי התחילה אט אט לאבד את זה ולמזלי יכולתי לחמוק מדיון מעמיק על סאדיזם-מאזוכיזם בתירוץ שאני אמנם מזוכיסטית שלקחתי איתי את הגברת, אבל זה היה ממש סאדיסטי להשאיר אותה לאבא שלה.
זהו, נראה לי חפרתי מספיק לזמן הקרוב.
אולי כשהכאבים יעברו ואני אסיים להיגמל אחזור לפה...
זהו, תקראו ספרים, ואל תקחו סמים... זה ממסטל.
לילה טוב!
