סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מעבר להרי החושך

לפני 8 שנים. 18 ביולי 2016 בשעה 19:17

סיפרתי לו הכל.

הוא כבר הרגיש.

את הקושי, את חרדת הנטישה...

אפילו את מעט הכעס.

לא. לא עליו. כעסתי על עצמי.

שאני ככה כזאת...

 

 

אז הוא אמר כמה מילים,

כאילו ניסה לשכנע אבל לא באמת.

 

 

 

אחרי כמה שעות זה בא.
אני פרצתי בבכי היסטרי בלי שום סיבה הגיונית הנראת לעין.  והוא כמובן חיכה שם בשקט.

שאפול ישר לידיים שלו.

שומר נגיעה​(נשלט) - איזה בכי משחרר שזה
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י