יום שלישי בערב.
חוזרת הביתה, עם ההרגשה של עוד רגע מיגרנה.
רוצה מקלחת ולישון.
הבנות לא רוצות לישון.
כשיש לי מיגרנה, אני הופכת לשולטת אכזרית. טרוריסטית ממש.
בעלי כמובן השכיב את הבנות, ואני אמרתי לו מה לאכול (תאכל מה שאתה רוצה, אבל יכול להיות שתצטרך לישון על הספה בסלון) באיזו משחה לצחצח שיניים ועם מה לחפוף. (שוב. יש בחירה חופשית, אני רק קובעת איפה הוא יישן)
בסוף זה הגיע. התקלחתי בעצמי ונכנסתי למיטה עם כאב ראש מטורף.
אבל אז זה התחיל: בומים, ירי על אוטומט, ושוב בומים, פיצוצים...
במייל היישובי כתבו שזה מכוחותינו, ושהשתיקה יפה לדברים האלה.
מאוד יפה, אבל למה לשתוק בכזה רעש?!?!? אי אפשר לשתוק קצת בשקט?
רק בבוקר הבנתי שחיסלו שמה מישהו.
העיקר שלכוחותינו שלום.
הערב(רביעי) , תיכננתי ערב שקט כזה, לישון מוקדם, בלי מיגרנה, בלי משחקים. להרדם על איזה סודוקו...
אבל הגברת הצעירה שלי סידרה לי דייט ב-ט.ר.מ. היא נהנתה, אבל לי הלך הערב.
אם כי, לא נעים להודות, יש מצב שהאדרנלין עשה לי מצברוח טוב...
אז בין המיגרנה למרפק הפרוק (שהוחזר כמובן)
ממשיכה להיות השפחה של החופש הגדול.
תהנו לכם!
