סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מעבר להרי החושך

לפני 7 שנים. 19 בדצמבר 2016 בשעה 7:39

עייפתי.

 
כבר לא רוצה להיות בדס"מית. גם לא וונילית.
גם לא סתם מיוחדת. 
 
רוצה לחזור להיות קטנה ומבולבלת.
מכורבלת באיזו פינה פיצפונת.
עם חיים פשוטים.
כל המופרעויות דחוקות עמוק בפנים. 
קטנות ורדומות. 
 
שינה מתוקה... 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בינתיים, השינה הכי מתוקה שידעתי זאת זאת שהגיע אחרי הבכי... אוף. 
 
שולמית ש - תחזיקי מעמד!
לפני 7 שנים
מבולבלת88{נשואה} - תודה!
לפני 7 שנים
מחוספס ודומיננטי​(שולט) -
כל אחד בוחר את דרכי ההתמודדות שלו.
וקטונתי מלהעביר ביקורת אז אני רק מייעץ ומשתף שלדעתי זאת לא הדרך.
לפני 7 שנים
מבולבלת88{נשואה} - תודה
לפני 7 שנים
מנטרה​(שולט) - הלוואי וזה היה כל כך פשוט.
לפעמים יש תחושה של נמאס ואבוד אבל לרוב התחושה עוברת ומגלים את עצמנו מחדש.
תחזיקי מעמד ילדה }{
לפני 7 שנים
מבולבלת88{נשואה} - תודה!
לפני 7 שנים
מנטרה​(שולט) - הלוואי וזה היה כל כך פשוט.
לפעמים יש תחושה של נמאס ואבוד אבל לרוב התחושה עוברת ומגלים את עצמנו מחדש.
תחזיקי מעמד ילדה }{
לפני 7 שנים
מבולבלת88{נשואה} - תודה לכם אנשים מקסימים! לא יודעת אם זאת הדרך או לא. כנראה שהיא לא פשוטה. אולי גם בלתי אפשרית. אבל גם ככה החיים שלי הם בלתי אפשריים...
לפני 7 שנים
Private​(אחר) - הקושי הכי גדול שלנו הוא כשמעורבים פה ילדים ואז קשה לשבור מסגרת...
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י