לפני 7 שנים. 31 בדצמבר 2016 בשעה 22:12
קול באישה...
בין שאר השיגעונות עליהם גדלתי, אלה שבגללם נכנסתי לדיכאון מכך כשגבר זר החליט להציץ לי בקביעות על ההנקה (וגם פעם אחת בישורתים, ועוד כמה פעמים שלא שמר נגיעה ו... לא חשוב) אז אחד מהעקרונות האלה זה "קול באישה ערווה"
השירה של האישה היא משהו אינטימי.
ככה גדלתי.
אבל גם גדלתי שיחד עם בנות מותר לשיר, כמו שמותר להסתובב עם מכנסיים...
לכאורה הכל בסדר.
אבל בעצם התרגלתי לשיר ביחד.
זה גם התאים לקול שלי.
אני לא זמרת.
אני פשוט לא הורסת ערבי שירה בציבור.
שרה בקול סביר שמשתלב נהדר עם כל החבר'ה.
אגב, כשיש הרבה אנשים והקול לא ניכר, אז זה בסדר לשיר. גם אם יש גברים בקהל השרים. (לפחות ככה הרבנים שחינכו אותי אמרו)
מה שעוד יצא מזה, שהשירה שלי לבד, כשהקול שלי ניכר, הרגישה לי כמו משהו אינטימי מאוד.
וממילא, כשהכריחו אותי לשיר, הרגשתי כאילו הפשיטו אותי והציגו לראווה.
גם אם כולן היו נשים, אפילו קרובות משפחה, זה ממש לא היה מבחירה וממש לא היה נעים.
בכלל, למשפחה יש כל מיני דרכים להכריח אותך לעשות כל מיני דברים. ואם אתה לא עומד בהם אתה הוא האשם היחיד.
זאת לא שליטה מהסוג הטוב שהייתי ממליצה עליו. כי ה"שולטים" לא באמת רואים אותך. הם רואים את עצמם בלבד.
והם גורמים לך לעשות דברים מטופשים גם במחיר של הרגשה של אונס...
זהו.
אז מלבד זה שאני מסתירה את זה שאני לוקחת אנטיביוטיקה (נסו להסתיר את זה כשאתם דתיים ומתארחים בשבת) נאלצתי לשיר ואני מרגישה חשופה, ומרגישה מנוצלת ומרגישה מגעיל.
סליחה שאני מוצאיה עליכם את זה, פשוט אין לי מקום אחר להוציא את זה.
ולשולטים, אם אתם שולטים מהסוג הטוב, לא כמו המשפחה המורחבת שלי, נסו לבקש מהנשלטת לשיר. אולי זה יביא אותה למקומות אחרים...
