מעבר להרי החושך

לא מבינה מה קורה לי. אבל בלילה חלמתי עלייך. 
חלמתי ששלחת לי מייל. ואחר כך מכתב. כן. אמיתי כזה. 

כזה שאת החזקת ביד ועכשיו אני מחזיקה ביד שלי.

מעטפה מיוחדת בגווני טורקיז וסגול. ציור מופשט.

המכתב בפנים על נייר תואם, אבל באמצע לבן עם שורות.

כתבת צפוף. סיפרת, הסברת, נגעת. 

והבטן פירפרה לי. אולי בתיכון היא פירפרה פעם ככה. לא את הפירפור הרגיל. אחד אחר. מיוחד.

(אולי מן פרפור כזה כמו שחיכיתי למשוב של המורה על החיבורים שכתבתי בשמינית. כמעט אף פעם לא הגעתי לשיעורי חיבור, אבל אולי זה סוד הקסם.)

לא זוכרת מה כתבת. 
לא זוכרת אם עניתי.

אבל החיים עכשיו אחרים. ואין פרפרים. רק מציאות מלחיצה וכואבת.

רק תוהה מה יותר מוזר, את, החלום, או המציאות שאני חיה בתוכה?