מעבר להרי החושך

סליחה.

עוד שיר שעלה לי על נשים מצפות.

כל השליש השלישי של ההריון של הגדולה השיר הזה התנגן לי.
כמעט הפך להמנון שלי בשעות שחיכיתי לו לבד בבית. מצפה שיחזור.
הייתי שומעת, שרה ובוכה.

(להנות מהבכי זה גם מזוכיסטי? לא תזרקו אותי על הרומנטיקה הדביקה?)

טוב. ואי אפשר היום בלי שיר לירושלים, נכון?
אז אם כבר לידות, כשגליתי שאני נתקעת לראש השנה + שבת בהר הצופים אחרי הלידה של הנסיכה, שרתי לה ולי את השיר הזה.

זהו. נראה לי נחסוך לכם את "מזמור יט" של הרצי"ה.
מועדים לשמחה ולגאולה שלמה!