מעבר להרי החושך

אולי אני בכלל לא קשורה לבדס"מ?
אולי אני בעצם ונילית לגמרי?

בעיקרון, אני ממש בעד רומנטיקה. אבל לא זאת של היום. זאת של פעם.
זאת של הנסיכות, של האביר שמציל את העלמה ובכך הוא כובש אותה לנצח.
זאת שאוסרת על נשים להסתובב בלי ליווי של גבר.
זאת ששולחת את הגברים לנהל את העולם, ומשאירה אותנו רק לצפות להם בבית.
להכין ולהתכונן.
זאת שאומרת שאישה היא פשוט שייכת לבעלה, (או הבעלים שלה. נו שולט, דום... תזרמו?) ומחוייבת לו. כן. גם לציית. הוא בתמורה דואג לה, שומר ומגן...
נו, כאלה של פעם.

היסטוריה תמיד עשתה לי את זה.

בגלל זה יצאתי מדעתי כשהייתי עדה (לא מבחירה) לדיון פמיניסטי נגד השיר "הנני כאן".
כאילו מה יש להן? חייבות להרוס הכל?
"למה הוא בא אליה? למה היא פאסיבית? למה הוא זה שלוקח?"

כי אולי כמו ירושלים,יש בזה פשוט מתאים לנו...