השיר שלי נעלם קצת אחרי שהתחתנתי.
גרנו בבניין רב קומות.
הוא פחד שהשכנים יכולים לשמוע דרך הקירות (שבאמת העבירו כל רחש)
והרי קול באישה. והשירה שלי בכלל שלו...
לשיר בשקט לא ידעתי.
אז שתקתי.
לאט לאט גם הגיטרה נזנחה
גם החלילית.
שמעתי מוזיקה, אבל בקושי העזתי לשיר.
גם כשעברנו לבית מבודד יותר. בלי שכנים מעל או מתחת.
והיום, היום הוא שר
תמיד בשבת הוא שר
אבל הפעם בחר במנגינה יפה וקסומה של ידיד נפש.
ומשהו בי נסדק.
התחלתי לשיר איתו.
הוא התקרב
ואני התחלתי להזיל דמעות.
אחר כך הוא עבר לשירים חדשים ובנאליים
ומשהו אצלי באינטימיות התבלבל
הרגשתי קדושה ומחוללת ביחד
גם השירה הרגישה לי כזאת.
ועכשיו אני יושבת פה ומנסה להבין אם שמח לי, עצוב לי או מגעיל לי.
וכל מה שאני רוצה לעשות זה רק לברוח מהסיטואציה.
מוזיקה לא ממש עוזרת ברגעים האלה. אולי מרתון סוליטר יהיה הולם את המצב.
שבוע טוב משוגעים!
