בטח עוד מעט יעבור לי ההתקף.
אני חושדת שמשהו עם הנוברינג לא בסדר.
אני אמורה להיות בדיכאון.
התקפים על גבול ה"מאניה" שייכים לימי הביוץ...
בכולופן תאלצו לסבול אותי עוד קצת כנראה.
בהמשך לשלל שרב, הנה עוד שיר מפורסם, ומורכב עד כאב ראש.
ליל חניה/אלתרמן
ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף
בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו
כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל
בהתפרש המחנה אשר דינו
להיות שופך דם האדם ומגינו.
ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.
מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע
היה נשקף פתאום מראה המלחמה
כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל
בו חירותם של מסעות וחירומם
בו הכלים והחוקות בעירומם.
ליל חניה, ליל זמר...
בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק
שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו
ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך
ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא
צווחת צבעיו החריפים על חלילו.
על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח)
ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל
אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה
של השירה, אבל אומר בקול גדול
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול.
ליל חניה, ליל זמר...
עת מלחמה גם צלם הדברים האלה
היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה
עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב
נפשו של דור, גם בשדה זרועה
לזכור, לא רק לרע, ימי רעה.
גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד
כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים.
כל זה מתל ומגדות נחל יהיה
עולה ביעף ושב נקטע בילל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל...
למטיבי לכת, בתים שלא נכנסו לביצוע:
הבתים החסרים - השני והשלישי -
פני עיר נבנית בחשכתה והבהוביה,
בעסוקה האץ חופץ מתג אל תג.
ליל חניה. פני נפחיה ואופיה
ועגלוניה של חברה בטרם גג.
פני הכוכב הקם והמרחב העג.
פני הגברים המטליאים עלי ברכים
חולצה ונעל. פני הלץ. פני הטבח.
פני הבדיחה בצוהב בהרות הקיץ
שמושבה על הארגז או על הפח
ולקדקדה אגן רקיע מהופך.
ובית חמישי (אחרי הבית של "מתוך אשמורת ראשונה")
בו חישופה הפתאומי והפרוע
של הבדידות בין הרבים והזרים.
בו הרעות ידי אדם בצר בראוה
להיות שומרה בין איש ואיש את הקשרים,
בהישרף גשרי שכירות ומסחרים.
ליל חידה
לילה זך
