פוסט חולני. שלא תגידו שלא הזהרתי. לא סוטה. חולני.
אני אוהבת לפצוע את עצמי.
החזיה שלי מלאה בדם ומוגלה שהתייבשו בעירבוביה. אני נהנית לפורר את זה. נהנית למשוך את החזיה שנדבקה לפצע...
הרופאת נשים אמרה לי לפני בערך שנה שהגיע הזמן לעשות פעם בשנה בדיקת שד. רק שכירורג יסתכל... שלא נפספס משהו חריג חס וחלילה.
כבר חודשים שאני מחכה לזמן טוב להיגמל ממנהגי ההזוי. או לפחות להעביר אותו לאזור אחר. בכל זאת, לא נעים... מה יחשבו? מה יגידו?
אז אני דוחה ודוחה את התור. אולי אחרי שאני אמצא תור לפסיכיאטר טוב אוכל לקבוע גם תורים אחרים...
ואז פשוט מישהו שדואג לי, נכנס בלי בעיה למייל שלי ומשם לאתר של הקופת חולים ו...
זהו. יש תור. עוד כמה שבועות. לא מרשה לבטל או לדחות. זהו.
אז עכשיו אני גם משוגעת שמנסה להיגמל וגם מתה מפחד.
אבל ת'חלס? הלוואי והייתי ראויה לאיש הזה.