מעבר להרי החושך

עוד מעט יגמר הצום. 

לא, לא הצום מהאוכל. 

הצום מהמוזיקה.

שירים עוזרים להרגיש.

להתחבר לזמן, לנשמה ולאווירה. 

אבל עכשיו אסור שירים.

זה מרגיש כאילו צריך להיות עצובים, רק בלי להרגיש עד הסוף. 

בלי להוציא מהעצב החוצה. 

בלי לומר את האבל. 

רק לתת לו לחלחל ולחלחל ולסדוק את הכל מבפנים.

ואז כשהכל מבפנים כבר חלול ואכול, בוקעת קינה, שיש בה עצב ונחמה. לא רק במילים, במנגינה.

https://www.youtube.com/watch? v=TN9a6jggAKc

ככה זה אצלנו. רק אחרי שמתרסקים לחתיכות קטנות אל מעבר לגבול האפשרי, אז, ורק אז, אפשר כמו עוף החול, להתחיל שוב לצמוח...

צומועיל לכולנו. כן גם למי שלא צם...