שואלים אותי ממתי אני יודעת שאני בעסק?
משהו כמו עשרים שנה...
וואלה, אבל את עוד לא בת 30...
נכון. תעשה את החשבון לבד.
את שולטת או נשלטת?
נדמה לי שאני מזוכיסטית.
אה, אז את נשלטת.
זה אותו דבר?
למה הגעתי לפה?
כי החלטתי להפסיק להילחם בעצמי ולנסות להשלים קצת.
תמיד לימדו אותי שכל עוד אני לא פוגעת באיש אז בסך הכל הכל בסדר.
רק לא לימדו אותי מה קורה כשאני פוגעת בעצמי...
איפה ומתי זה התחיל?
אני לא ממש זוכרת.
הזיכרון הראשון שאני נזרקת אליו זה בכיתה א.
אני זוכרת את הפינה הזאת עם השיחים. לא יודעת למה, אהבתי לשבת על הגדר בטון שם ולדמיין...
פעם אפילו סיפרתי לכמה חברות על הפנטזיות שלי. נסיתי לצרף אותו לדמיונות ולמשחק, אבל מהר מאוד גיליתי שזה שלי. וכדאי שיישאר עם עצמי.
מה היה שם?
לא הרבה.
אהבתי לדמיין שמכשפות חוטפות אותי.
כבר אז היו מכשפות רעות ומכשפות טובות.
מה ההבדל בניהן?
לא ממש זוכרת.
נראה לי השיקויים של הטובות היו בטעם גלידה ומסטיק, והן לימדו אותי לעשות קסמים. נתנו לי חופשות לפגוש את ההורים ולימדו אותי ליהנות יחד איתן.
הרעות הכריחו אותי לשתות שיקוי בטעם אבוקדו (איכסססס) עשו עלי ניסויים והתעללו בי.
המכשפות כולן נראו סטייל המכשפה הקסה מבת הים הקטנה. ואת כולן אהבתי לדמיין.
במבט לאחור, הייתי צריכה לחשוב מה גורם לי לדמיין כל סוג של מכשפות, מה טוב לדמיין ולמה.
ככה אולי הייתי קצת יותר נורמלית היום.
אבל הייתי אז בכיתה א', לחשוב על מה ולמה אני אוהבת לחשוב זה היה מוגזם.
עם הזמן המחשבות התפתחו, חלקן קיבלו גם אופי מיני (שני הסוגים). אולי עוד אכתוב על זה, אבל בינתיים אני רק נשאלת עם השאלות, למה? מה כדאי? ואיך שולטים בזה?
תעזרו לי?
