גם אתם זוכרים את החלומות שלכם?
אני חושבת שכשהכל היה שלו פחות זכרתי חלומות בבוקר. אולי כי החלומות היו פחות מסעירים.
אז אתמול בלילה היתה מלחמה. פגזים, יריות, מטוסים שטסים נמוך ממש. אזרחים שנקלעו לקרב יריות מנסים להסתתר.
מקלט כולשהו. כולם צמודים ודחוסים. מישהי (שאני מכירה) מתחילה לדבר איתי. מסבירה לי "אם אדע אותך אדע גם את כל תענוגותייך". לא הבנתי מה בדיוק ולא ידעתי מה לענות. היא התחילה לקרוא ביומן שלי וקצת ללטף אותי. הליטוף היה מוזר. הייתי צריכה ליטוף מרגיע כי בחוץ היתה מלחמה, אבל לא רציתי ממנה. לא אמרתי כלום אבל היא קראה לבן שלה שילטף אותי. אהבתי אותו פעם. זאת אומרת עדיין אוהבת. הוא איש טוב, אבל אנחנו דומים מדי בשביל לחיות ביחד חיים יציבים. המגע היה לי נעים אבל מסעיר. ואני רציתי שקט, מקום נעים ויציב להסתתר בו.
כל כך חיפשתי אותך, אבל כשמצאתי לא הצלחתי להעיר אותך.
בינתיים היא המשיכה להקריא בקול את היומן (כבר שנים שאני לא ממש כותבת אבל בחלום היה בו מידע עדכני) וכשאני מבקשת שהיא תפסיק כי אני מתביישת היא עונה "אבל זה מקסים".
סיוט.
אני כל כך רוצה להיות שלך, אבל רק שלך. תשמור עלי?