#עבודה זרה
פעם חשבתי שעבודה זרה זה שטויות.
ככל שלמדתי יותר תורה הבנתי שזה אמיתי.
השיא היה כשהסבירו לי שיש קשר בין "שחיטת יצר העבודה זרה" להפסקת הנבואה.
כן. עד כדי כך אנחנו הולכים על חבל דק.
למה אני חופרת לכם על זה?
חוץ מהעניין שנדמה לי שבדור שלנו יצר העבודה זרה קצת קם לתחייה ונדמה לי שזה קשור לנבואה וגאולה... רציתי לספר על החבל הדק הזה.
פשוט כי אני כל הזמן מנסה ללכת עליו.
מנסה וכל כך פוחדת ליפול.
זה החבל הדק הזה בין הדבר הכי קדוש לדבר הכי שפל.
זה החבל הדק הזה שבין לוחות הברית לחטא העגל.
עכשיו אתם שואלים, איזה חבל דק? בין חטא העגל ללוחות הברית יש כל כך הרבה...
אבל זה לא נכון.
הם היו בטוחים שהם עובדים את ה' דרך העגל הזה.
הוא כל כך דומה ל"כרובים" שהם נצטוו לבנות אחר כך.
וההבדל הוא דק.
האש הזרה של נדב ואביהו...
אני פה.
אני לא מאמינה שאוכל לעבוד את ה' בלי החלק הזה שבי, שהדחקתי כל השנים. החלק הזה מצריך בירור. אבל אני נדרשת ללכת פה על החבל הדק.
מישהו כתב לי פעם שאני צריכה להתגמש, שאי אפשר גם להכיר פה אנשים וגם לנסות לשמור על תרי"ג מצוות. אולי תוותרי רק על שמירת נגיעה?
האמת? קל לוותר.
כל כך לרדת כבר מהחבל הזה וזהו.
ליפול כבר לאיזה צד. לא חשוב לאיזה.
או לוותר על המצוות או לוותר על חלק תמוה ממני.
העיקר להפסיק את הטירוף הזה.
אז כמה שזה מוזר, נראה לי אני עוד צריכה להישאר. עד שמשהו יתבהר לי.
היה לי יום כזה שהייתי צריכה לשים לכם עכשיו את השיר על אברמל'ה מלמד. אבל יצא לי פוסט כזה שמתגעגע לקרקע יציבה.
אז קבלו שיר מתגעגע.
ובהצלחה לכל ההולכים בדרכים הארוכות!
