לפני 7 שנים. 23 בספטמבר 2017 בשעה 21:40
חג מטורף.
ילדות.
משפחה.
נסיונות כושלים להצטרף לתפילה.
דמעות תקועות בגרון.
תקיעת שופר.
ילדות שצורחות חזק יותר מהשופר.
בעל עייף.
יורצייט.
חברת קיבוץ חולה במצב קשה. ביום השני היא כבר על מורפיום.
חבר קיבוץ מתפנה לבית חולים.
סעודות.
פצעים מטורפים בלשון (אולי לפחות זה עזר לשמור על הגיזרה שאין לי. אבל זה עצוב שיש את המרק המעולה של אמא שלי ואפילו מים שורף לי להכניס לפה)
משחה שבא להקיא.
נרדמת על השולחן.
חברה של ההורים.
מלא שמלות מסתובבות.
המון לחות.
ים אפור.
אומרים שצריך להידבק בדרכיו.
אני חושבת שדי הצלחתי. כי גם אני אוהבת הומור שחור משובח.
גם הוא יתברך כנראה אוהב.
אחרת אין הסבר למה לכבוד סיומו של החג המעייף הזה קיבלתי מחזור.
(לא היה אמור להגיע)
מה שלא הורג מחשל.
ימים פרועים גם לכם.
