מעבר להרי החושך

בשונה מכל ה"משוגעים" האחרים, אני פורחת בחגים. אומרים שמי שסובל מדיכאון זה מתגבר בחגים. אצלי זה הפוך. שבירת שיגרה עושה לי שמח. אמנם היה לי קצת טישטוש בין המציאות לדמיון, אבל בסך הכל היה לי טוב. השלושה ימים ברצף של ראש השנה הפכו אותי למאושרת. לא רציתי שייגמר. נכון, לא הייתי צריכה לבשל (רק לעזור לאמא שלי), ולבנות שלי היה סבא וסבתא חופשי... אבל העיקר שהיה לי טוב. וגם לבנות שלי היה טוב. נהניתי לראות אותן רצות וצוחקות ונדמה לי שאפילו להורים שלי היה טוב להיות עם הנכדות. 

אני יודעת שאי אפשר לחיות ככה לנצח. אבל עצוב לי שנגמר. אולי בגלל זה מאחלים "אחרי החגים שמח" כי באופן טבעי הוא לא. וצריך להפוך אותו לכזה...