לפני 6 שנים. 15 באוקטובר 2017 בשעה 18:23
הוא הרג אותי פיזית ונפשית.
אני מבינה שכל הויכוח והמריבות עם הבת שלנו הן לטובתה.
אי אפשר לישון מאוחר וכל מיני כאלה...
אבל הצווחות.
הצער של הילדה.
החוסר אונים שלה.
הראש שלי.
הלב.
חוסלתי סופית.
אחרי הסשן צרחות הזה אולי היה מתאים פה איזה אפטר קר, אבל הקול שלו עושה לי כאב ראש.
הוא עוד בקרב. לא הספיק להתרכך.
אני שבורה לבד.
הוא אפילו לא מבין.
פסיכיאטרית עין כרם Here I come...