מעבר להרי החושך

הוא גרר אותי החוצה.

אבל אני בלי בגדים!
חכה רגע!
אני אזרוק על עצמי משהו...

לא!
עכשיו!

הוא חיבק אותי בחוץ.
האבר שלו עמד ונכנס לי בין הרגליים.
הרגשתי את זה.

הוא אמר לי שאני במחזור, ורק בגלל זה הוא לא נכנס.

(דרך מוזרה לשמור הלכות נידה יש לו)

אחר כך הוא הלך. אני איכשהו מצאתי את עצמי באיזה טיול צעדה, עם המון חבר'ה.
מנסה להסתתר עם איזו חצי שמיכה. מצטנפת בפינה. רק שלא ישמו לב אלי...

זה לא עוזר, המאסף מגיע ומדרבן אותי ללכת.
אני מנסה להתחמק. הוא קולט אותי ואיך שאני (לא) לבושה.

בסצ'נה הבאה אנחנו באיזה ואדי מוזר. מלא בפסולת בניה בצבעים זרחניים. זה מרגיש כאילו הייתי שם פעם. המדריך אומר לכולם לשבת בשורה ושאנחנו הולכים לנגן ביחד משהו בעזרת כוסות זכוכית מלאות חלקית במים.

תמיד חשבתי שהראש שלי לוקח אותי למקומות דפוקים והזויים. אבל נראה לי שהחלומות עולים על הדמיון...