לפני 6 שנים. 7 בינואר 2018 בשעה 0:58
לו הייתי פך או קנקן. כזה כמו שהתנפץ לי בעבודה. כמו הפכית שחטפה מכוש בזמן החפירה. כזאת קטנה ושחורה.
אחרי שהיו בשוק, ואולי גם קצת כועסים על מי ששבר אותי, היו אוספים בזהירות את כל החתיכות, כן, גם את הפירורים הקטנים, ושולחים לרפאות.
בינתיים אני שבורה ומנופצת, החלקים הולכים לאיבוד. עוד מעט אאבד צלם. כבר לא יהיה אפשר לשחזר כלי שלם ממה שנותר. גם לא "שלם" במונחים ארכיאולוגים. בטח שלא תמים.
לא. אני לא באמת רוצה להיות פרח מוגן. מצבה של פכית שבורה הוא הרבה יותר טוב.
אם לא מריון, ולא בת מלכה של פיראט, למה שלא אהיה פכית?!?!?
