מעבר להרי החושך

יש לי הרבה חברות פמיניסטיות. (כן מטפורה. גם מחוץ לכלוב...)

לפעמים אני פוחדת לקרוא לידן לאיש שהתחתנתי איתו בעלי. 

שאר הזמן הן בסדר.

מדברות הרבה היסטוריה, כמו שאני אוהבת. 

הן שלחו לי את זה:

ואני, זאת שאוהבת חסידות ומחשבת, עמדתי כמעט כמו מול שוקת שבורה.

אני עוד צריכה לקרוא ולהבין ולהפנים.

מזל שאני לא חב"דניקית...

אבל כרגע אני מרגישה כאילו העתיד אחר, ואני שייכת לעבר. שם מוכר וטוב לי. 

אני קטנה ועייפה מדי מכדי לשנות את העתיד, ואולי לא אני זאת שצריכה לשנות אותו. אני שייכת לפעם. 

כרגע רק בא לעוף עם הרוח. לא לסעור, לעוף בעצלתיים, לחלוף בקלילות, להיות לרגע, ללטף ולהמשיך. 

לחלוף עם הרוח...